חיבור שתיים־שלוש מילים והפיכתן - פלינדרום + יתר יצירתי

1 + 2 = 3 הפוך

אט־אט טאטא.
אי בנה הנביא?
אך דם מדכא.
אל כן נכלא.
אלו לא אלולא.
אל מלא אלמלא.
אפר תם. מתרפא.
אפריל לי רִפא.
אץ־אץ צאצא.
בו תֹֹֹכן נכתוב.
גִוֵֵּן עתה התענוג.
גם פי יִפגם.
דגם תם מתגמד.
די חי יחיד.
די! חכה! הכחיד.
די! חכי! יכחיד.
די חכם מכחיד.
די! רחם! מחריד.
די רפה הפריד.
די! ספה הפסיד.
דם לא אלמד.
דם – שם מֻשמד.
דעו מה המועד!
ה' ביטח חטיבה.
ה' בחר רחבה.
ה' ביכר רכיבה.
ה' זימר רמיזה.
ה' חזה הזחה.
ה' חירב בריחה.
ה' חִפש שִפחה.
ה' חצה הצחה.
ה' ידחֹֹף פחדיה.
ה' יוצר רצויה.
ה' ינתח חתניה.
ה' יצר רציה.
ה' כבה. הבכה.
ה' כימת תמיכה.
ה' לפת תפלה.
ה' מיַקר רקימה.
ה' מיַשם משימה.
ה' מיַשר רשימה.
ה', נדע עדנה.
ה' ניטר רטינה.
ה' ניפח חפינה.
ה' פילח חליפה.
ה' פרט טרפה.
ה' פֵּרש שרפה.
ה' צפה הפצה.
ה' ציפה – הפיצה.
ה', קרה הרקה.
ה', קשה השקה.
ה' ראה הארה.
ה' רוצה הצורה.
ה' ריכז זכירה.
ה', רכה הכרה.
ה' ריסן נסירה.
ה' רצה הצרה.
ה' רקם מקרה.
ה' שולח חלושה.
ה' שיגר רגישה.
ה' שימח חמישה.
ה' שלח חלשה.
ה' תעב בעתה.
הבי תכה הכתיבה?
הבין גם מגניבה.
היפה פיה? היפהפיה?
הכי מתה התמיכה.
הכי רעה העריכה.
הגוּ פה הפוגה.
הכריכה הכי רכה.
הזוֹ עת תעוזה?
הלא שב בשאלה.
הלא שם משאלה.
הלא שמה המשאלה.
הלב תם? מתבלה.
הלי גם מגילה?
הלי, לה הלילה?
הלי לח? חלילה.
הלי, לכם מכלילה?
הליל שב בשלילה.
הן גם מגנה.
הן דע עדנה.
הן־הן, נהנה.
הן ידע: עדינה.
הן לך כֻּלנה.
הן רק קרנה.
הנוי בא, אביונה.
העיר פה הפריעה.
העת פה הפתעה.
הפילגש שגל יפה!
הר גם מגרה.
הר עם מערה.
הר עצב בצערה.
הר עשב בשערה.
הרי באה האבירה.
הרי בדם מדבירה.
הרי בה הבירה.
הרי גם מגירה.
הרי דם מדירה.
הרי הגה הגהירה.
הרי הד דהירה.
הרי הזה הזהירה.
הרי חב בחירה.
הרי יש שיירה.
הרי ישב בשיירה.
הרי לה הלירה.
הרי מה המירה?
הרי מם ממירה.
הרי סם מסירה.
הרי עז זעירה.
הרי עם מעירה.
הרי עשב בשעירה.
הרי עצב בצעירה.
הרי פה הפירה.
הרי רק קרירה.
הרי שב בשירה.
הרי שם משירה.
הרי תם מתירה.
והן־הן נהנו.
ויפי – עצב בצעיפיו.
ועב-עב בעבעו.
חן־חן, נחנח.
חי שם משיח.
חלק תם. מתקלח.
חסך תם, מתכסח.
טוב, יש שיבוט.
טוב, רע עִרְבּוּט.
טעם תם? מתמעט.
טרח תם, מתחרט.
ידע לב בלעדי.
ינום לא אלמוני.
ינעם לה – הלמעני?
ירי רע, ערירי.
יש חום מוחשי.
יש! יש! שישי.
יש מם ממשי.
יש פן נפשי.
יש שי, ישיש.
יש שחם מחשיש.
יש שן, נשיש!
יש שק, קשיש.
יתום, לא אלמותי.
כי בא אביך.
כי חי יחיֵּך.
כי חם מחיֵּך.
כי חן נחיֵּך.
כי למה המליך?
כי לשם משליך.
כי רפה הפריך.
כי רך כריך.
כי רעה העריך.
כי רעי יעריך.
כי רעם מעריך.
כי רץ צריך.
כי רצה, הצריך.
כי שם משיֵּך.
כי שן נשיֵּך.
לא כְּים מיכאל.
לא מש שמאל.
לא משהו, והשמאל?
לא שם משאל.
לב אִִתם מתאבל.
לב חי יחבל.
לב חם מחבל.
לב חש שחבל.
לב ינק קניבל.
לב נרקב בקרנבל.
לב קם מקבל.
לב רעם מערבל.
לב תם מתבל.
לו במה המבול.
לו זין. ניזוּל.
לוּ ח"כ כחול.
לוּ חכם מכחול.
לי בדה הדביל.
לי הבן נבהיל.
לי הבת תבהיל.
לי חכם מכחיל.
לי לא אליל.
לי, לה הליל.
לי לח חליל.
לי פה הפיל.
לי צי יציל.
לי צח חציל.
לי פורקן נקרופיל.
ליש כן נכשיל.
לך, לו ולכל.
לֵך סתיו! ויתֻֻסכל.
לך, לך כלכל!
לשם מה הממשל?
מה לו ולהם?
מה, מה המהם?
מוט מט – טמטום.
מוס, מוס, סומסום.
מות חי יחתום.
מי אורב? ברואים.
מי אבחן נחבאים?
מי אהבה הבהאים?
מי אִלם? מלאים.
מי אִמץ צמאים?
מי אִמצה הצמאים?
מי אמר? רמאים.
מי אנס סנאים?
מי אנסה הסנאים?
מי אפור? רופאים.
מי את? תאים.
מי אתה? התאים.
מי בודה הדובים?
מי בוטה? הטובים.
מי בוטח? חטובים.
מי בולע? עלובים.
מי בורק? קרובים.
מי בז? זבים.
מי בִִּּזה הזבים?
מי בחר רחבים?
מי בחרה הרחבים?
מי בִּטל לטבים?
מי בִּטלה הלטבים?
מי בִּכר רכבים?
מי בִּכרה הרכבים?
מי בלבל לבלבים?
מי בלבלה הלבלבים?
מי בלם מלבים?
מי בלמה המלבים?
מי בעבע? עבעבים.
מי בעם מעבים?
מי בער? רעבים.
מי ברח? חרֵבים.
מי בתוכם מכותבים?
מי גוּנה? הנוגים.
מי גורה? הרוגים.
מי גירש שריגים?
מי גירשה השריגים?
מי גנב בָּנְגים?
מי גנבה הבָּנְגים?
מי גרוע? עורגים.
מי דגם מגדים?
מי דגמה המגדים?
מי דוֶה? הודים.
מי דופק קּפודים?
מי דחה החדים?
מי דחף פחדים?
מי דחפה הפחדים?
מי, דליה? הילדים!
מי דקוּר? רוקדים.
מי דרוש? שורדים.
מי דש? שדים.
מי זב? בזים.
מי זה הזים?
מי זכר רכזים?
מי זכרה הרכזים?
מי זע? עזים.
מי זעם? מעזים.
מי זרה? הרזים.
מי חבוט? טובחים.
מי חבט? טבחים.
מי חולש? שלוּחים.
מי חופן נפוחים?
מי חושק? קשוחים.
מי חזק? קזחים.
מי חלם? מלחים.
מי חלק קלחים?
מי חלקה הקלחים?
מי חִמש שמחים?
מי חִמשה השמחים?
מי חנה? הנחים.
מי חס? סחים.
מי חפן? נפחים.
מי חצה הצחים?
מי חצוף? פוצחים.
מי חקוּר? רוקחים.
מי חרוץ? צורחים.
מי חִִרמן נמרחים?
מי חִרמנה הנמרחים?
מי חרק? קרחים.
מי חתם מתחים?
מי חתמה המתחים?
מי טוב? בוטים.
מי טובח? חבוּטים.
מי טיהר רהיטים?
מי טיהרה הרהיטים?
מי טייח? חייטים.
מי טעם? מעטים.
מי טרח? חרטים.
מי טרף פרטים?
מי טרפה הפרטים?
מי ידעה העדיים?
מי יובש? שבויים.
מי יומס? סמויים.
מי יוצר? רצויים.
מי ימסה הסמים?
מי ימסך כסמים?
מי ימשֹך כשמים?
מי יפלֹט טלפיים?
מי יצלח חלציים?
מי יתפֹש שפתיים?
מי כאִלם? מלאכים
מי כילה הליכים?
מי כִּסח חסכים?
מי כרה? הרכים.
מי לא אלים?
מי לאה? האלים.
מי לבוש שובלים?
מי לבושה השובלים?
מי לבן? נבלים.
מי לגמה? המגלים?
מי לזוג? גוזלים.
מי ליִבוּם מובילים?
מי לכלך? כלכלים.
מי לכלכה הכלכלים?
מי מגורה? הרוגמים.
מי מוביל ליִבּוּמים?
מי מוגף? פגומים.
מי מוגר? רגוּמים.
מי מודה? הדומים.
מי מודר? רדומים.
מי מוחה? החומים.
מי מוחל לחומים?
מי מולה? הלומים.
מי מוצע? עצומים.
מי מוּתך? כתומים.
מי מותר? רתומים.
מי מחל לחמים?
מי מיקם מקימים?
מי מיקמה המקימים?
מי מכחש שחכמים?
מי מכסה הסכמים?
מי מלמל? למלמים.
מי מִסה הסמים?
מי מִעט טעמים?
מי מִעטה הטעמים?
מי מעל לעמים?
מי מִקש שקמים?
מי מרופה? הפורמים.
מי מרוצה? הצורמים.
מי משם משמים?
מי מת? תמים.
מי מתח חתמים?
מי מתחה החתמים?
מי נאצי? יצאנים.
מי נבל? לבנים.
מי נבר? רבנים.
מי נִגב בגנים?
מי נגד דגנים?
מי נִגן? נגנים.
מי נגס? סגנים.
מי נגעל? לעגנים.
מי נד? דנים.
מי נִדה הדנים?
מי נדהם מהדנים?
מי נדחף? פחדנים.
מי נדלק? קלדנים.
מי נדפק? קפדנים.
מי נדקר? רקדנים.
מי נדרש? שרדנים.
מי נהם? מהנים.
מי נהנה? הנהנים.
מי נוגה? הגוּנים.
מי נוגע? עגונים.
מי נוהה? ההונים.
מי נוסה? הסונים.
מי נופח? חפוּנים.
מי נופץ? צפוּנים.
מי נוקה? הקונים.
מי נושה? השונים.
מי נושם? משונים.
מי נותן נתונים?
מי נחוץ? צוחנים.
מי נחרט? טרחנים.
מי נחרץ? צרחנים.
מי נטש? שטנים.
מי נידה? הדיָּנים.
מי נייד? דיינים.
מי ניכס סכינים?
מי ניכסה הסכינים?
מי ניסה? הסינים.
מי ניסח? חסינים.
מי ניפה הפינים?
מי נכה? הכנים.
מי נִכש? שכנים.
מי נמלא? אלמנים.
מי נמרח? חרמנים.
מי נִמשה? השמנים.
מי נמשח? חשמנים.
מי נִסר רסנים?
מי נִסרה הרסנים?
מי נעוץ? צוענים.
מי נענה? הנענים.
מי נעצר? רצענים.
מי נפוח? חופנים.
מי נִפח חָפנַיִם?
מי נִפחד? דחפנים.
מי נפל לפנים?
מי נִפלח? חלפנים.
מי נפלט? טלפנים.
מי נפעם? מעפנים.
מי נִפץ צפנים?
מי נִפצה הצפנים?
מי נפש? שפנים.
מי נצמק? קמצנים.
מי נִקה הקנים?
מי נִקז? זקנים.
מי נקרם? מרקנים.
מי נקשח? חשקנים.
מי נקרש? שרקנים.
מי נראה? האֳרָנִים.
מי נִרבד? דברנים.
מי נִרפס? ספרנים.
מי נרצח? חצרנים.
מי נרתח? חתרנים.
מי נשאר? ראשנים.
מי נשי? ישנים.
מי נִשלם? מלשנים.
מי נשלף? פלשנים.
מי נשרף? פרשנים.
מי נתבער? רעבתנים.
מי נִתח חתנים?
מי נִתחה החתנים?
מי סוטה הטַוָּסים?
מי סומך כמוסים?
מי סופר רפוסים?
מי סייט טייסים?
מי סייטה הטייסים?
מי סירס סריסים?
מי סירסה הסריסים?
מי סכם מִכסים?
מי סכמה מִכסים?
מי סִִכן נכסים?
מי סִכנה הנכסים?
מי סִלף? פַּלָּסים.
מי סִמן נמסים?
מי סִמנה הנמסים?
מי סִנן ננסים?
מי סנִנה ננסים?
מי ספד? דַּפָּסים.
מי סרקה הקרסים?
מי עבר רבעים?
מי עברה הרבעים?
מי עגוּן? נוגעים.
מי עִוְּר? רועים.
מי עורג? גרועים.
מי עורף? פרועים.
מי עקר רקעים?
מי עקרה הרקעים?
מי ער? רעים.
מי פוצח? חצופים.
מי פורם? מרוּפים.
מי פורץ צֵרופים?
מי פורש? שרופים.
מי פִִּּילח? ח'ליפים.
מי פלט טלפים?
מי פלטה הטלפים?
מי פִלס? סלפים.
מי פער רעפים?
מי פערה רעפים?
מי פרוע? עורפים.
מי פרש? שרפים.
מי פרשה השרפים?
מי צובר? רבוצים.
מי צוחר? רחוצים.
מי צולח? חלוצים.
מי צומח? חמוצים.
מי צורח? חרוצים.
מי צורם? מרוצים.
מי צפן נפצים?
מי צפנה הנפצים?
מי קופד? דפוקים.
מי קרב ברקים?
מי קרבה הברקים?
מי ראה הארים?
מי רִבד דברים?
מי רִבדה הדברים?
מי רבץ? צברים.
מי רגן? נגרים.
מי רָהֵב בהרים?
מי רוגם מגורים?
מי רוגע? עגורים.
מי רודה? הדוּרים.
מי רוחץ? צחורים.
מי רוחש? שחורים.
מי רוכב בכוּרים?
מי רוכש? שִכורים.
מי רומה? המורים.
מי רומס סמורים?
מי רועה? העִוְּרים.
מי רוצע עצורים?
מי רוקד? דקוּרים.
מי רוקח? חקורים.
מי רוקם מקורים?
מי רוקע? עקורים.
מי רחוּּץ? צוחרים.
מי רטוּש? שוטרים.
מי ריצה הצירים?
מי רכון? נוכרים.
מי רִכז זכרים?
מי רִכזה הזכרים?
מי רמז? זמרים.
מי רע? ערים.
מי רעה? הערים.
מי רפה? הפרים.
מי רפוּס? סופרים.
מי רפס? ספרים.
מי רפרף? פרפרים.
מי רץ? צרים.
מי רצה הצרים?
מי רצוי? יוצרים.
מי רקוב? בוקרים.
מי רקם מִקרים?
מי רקמה המִקרים?
מי רקע? עקרים.
מי רש? שרים?
מי רתוע? עותרים.
מי רִִתך כתרים?
מי רִִתכה הכתרים?
מי שִבח חבשים?
מי שִבחה החבשים?
מי שוגה? הגושים.
מי שוגר? רָגוּשׁים.
מי שוטן? נטושים.
מי שולח חלושים?
מי שורף? פרושים.
מי שיגר רגישים?
מי שילש? שלישים.
מי שלִב בלשים?
מי שִלבה הבלשים?
מי שלו? ולשים.
מי שלח חלשים?
מי שלחה החלשים?
מי שם משים?
מי שִמן נמשים?
מי שִמנה הנמשים?
מי שמר רמשים?
מי שמרה הרמשים?
מי שנא אנשים?
מי שנאה האנשים?
מי שִנה? הנשים.
מי שפט טִפשים?
מי שפטה הטִִפשים?
מי שפשף פשפשים?
מי שפשפה פשפשים?
מי שקע? עִקשים.
מי שרט? טרשים.
מי שרף פרשים?
מי שרפה הפרשים?
מי תָּמֵהַּ? המתים.
מיד כולם מלוכדים.
מיד לי ילדים.
מיד מגל לגמדים.
מיד קור – רוקדים!
מיד קם, מקדים.
מיד שם מֻשמדים.
מיהו לא אלוהים?
מים מִדם מדממים.
מים מהם מהממים.
מים עף פַעמַיִם.
מים, שמש שמשָׁמים
מין גס, סגנים.
מין גֹעל, לעגנים
מין דחף פחדנים.
מין דפק קפדנים.
מין דקר רקדנים.
מין ומרוֶה הורמונים.
מין פלא, אֻלפנים.
מין פס, ספנים.
מין פלט טלפנים.
מין צִמק קמצנים.
מין רִבד דברנים.
מין רע, ערנים.
מין רפס, ספרנים.
מין רתח, חתרנים.
מין שלף פלשנים.
מין שרד, דרשנים.
מין שרף פלשנים.
משבר רב שם.
משר תם מתרשם.
מת חי יחתם.
נובל עם מעלבון.
נד, חף פחדן.
נד, מחה החמדן.
נד, מל למדן.
נד עם מעדן.
נד, פק קפדן.
נד, קר רקדן.
נד, רם מרדן.
נד, רִמה המרדן.
נד, רש שרדן.
נו, בלע עלבון.
נו, ברח חִרבון.
נו, גלש שלגון.
נו, זר רזון.
נו, חרק קרחון.
נו, ישר רִשיון.
נו, כן, נכון.
נו, ממה הממון?
נו, עבר רבעון.
נו, צרה הרצון.
נו, ראה הארון.
נו, רב ברון.
נו, רקב בקרון.
נוח טיב ביטחון.
נוע, גש שגעון!
נח דֹב, בדחן.
נח רק קרחן.
ניע ידום – מודיעין.
נם, זה הזמן.
נם שם משֻמן.
נס רם, מרסן.
נע די ידען.
נע ודי ידוען.
נע צר, רצען.
סיר תם, מתריס.
עור קל לקרוע.
עיר כן נכריע.
עם גא אגמע.
ער וצם מצורע.
פלח תם, מתחלף.
צח לב בלחץ.
צל חי יחלץ.
קוד, בן, נבדוק.
קוד בת תבדוק.
קלח תם, מתחלק.
קן חם? מחנק.
רב די ידבר.
רב דם מִִדבר.
רב עתה התעבר.
רב שם משבר.
רוב עת תעבור.
רוח־אל לאחור.
רוך מי ימכור?
רוע יש – שיעור.
רוע רע? ערעור!
רוץ עִם מעצור.
ריב גם מגביר.
ריב עַם מעביר.
ריב סם מסביר.
ריק פה – הפקיר.
רך זן – נזכר.
רע שם – משער.
רץ – למה, המלצר?
רץ־רץ צרצר.
רץ, רצה הצרצר.
רק בי יבקר.
רק בם מבקר.
רק בן נבקר.
רק בת תבקר.
רק דם – מדקר.
רק זן – נזקר.
רק לקה הקלקר.
רק נם? מנקר.
רק עם מעקר.
רק פה הפקר.
רק פן נֻפקר.
רק שם משקר.
רש עתה התעשר.
שגר תם, מתרגש.
שד קם, מקדש.
שוב יכה הכיבוש.
שוב יש שיבוש.
שחל תם, מתלחש.
שלג תם, מתגלש.
שָׂם שָׁם משמש.
שק, בן, נבקש.
שק בת תבקש.
שָׂם שָׁמה המשמש.
שף חם מחפש.
שש וקם מקושש.
תו מושר, רשומות.
תום ולהם מהלומות.
תור יש. שירות?
תור קפה – הפקרות.
תור רוע – עוררות.
תם אב באמת.
"תם שר", רשמת.

עם שמות

אך דן נדכא.
בר, חי יחרב.
דב אִתה התאבד.
דב אִִתם מתאבד.
דג יִִבא, אביגד.
דוד שאב באשדוד.
דוֹד, שי ישדוד.
דור, שי ישרוד.
די, רפי יפריד!
די, משה! השמיד.
די! ספי יפסיד.
דֶי תעה העתיד.
דם – שי יֻֻשמד.
דע: רן נרעד!
דעי: בא אביעד!
ה' יבא, אביה.
ה', דינה הנידה.
ה', דסי יסדה.
ה', מירה הרימה.
ה', מיקה הקימה.
ה' מיַתר רתימה.
ה', משי יִשמה.
ה', סימה המיסה.
הד משה – השמדה.
הי דידי, ידידיה.
המרי בא, אבירמה.
הן לא אלנה.
הן לה הלנה.
הן לי ילנה.
הן שי ישנה.
הרי דב בדירה.
הרי מת, תמירה.
הרי שי ישירה.
הרי שָׁל לשירה.
וטל, חי יחלטו.
וטל, שי ישלטו.
זועי! בא אביעוז.
יוני, לא אלינוי.
ינון, שי ישנוני.
ים ומגע עגמומי.
ישי בא, אבישי.
ישי, לא אלישי.
כי רפי יפריך.
כי שי ישיֵּך.
כי לשי ישליך.
כי שמה המשיך.
לא בוט טובאל.
לא יִבא אביאל.
לא ידע עדיאל.
לא יזוע עוזיאל.
לא יִכלם מלכיאל.
לא ינבא אבניאל.
לא ירא אריאל.
לא ירום מוריאל.
לא ירון נוריאל.
לא ירוץ צוריאל.
לא ירש שריאל.
לא ירתך כתריאל.
לא כְּים מיכאל.
לא נד דנאל.
לא נתן נתנאל.
לא קזחי יחזקאל.
לא רום, מוראל.
לא רוָּק קוראל.
לא רש שראל.
לי, בגן נגביל.
לי בדה הדביל.
לי גרה הרגיל.
לי חתם מתחיל.
לי חתן – נתחיל.
לי, לך כליל.
לי פעה, העפיל.
לי פעם מעפיל.
לי עם מעיל.
לי, שה השיל.
לי, שי ישיל.
לי שם משיל.
לך ים, מיכל.
מאי, בא אביאם.
מה? דן נדהם.
מהר בא אברהם.
מול בן נבלום.
מול בת תבלום.
מול חי יחלום.
מול חן נחלום.
מור, לא אלרום.
מי עברי? ירבעם.
מין, שי? ישֵׁנים.
מיקי, לא אליקים.
מירי, גב – בגירים.
מעני בא, אבינעם.
מר בא אברם.
מרי, בא אבירם.
מרי, לא אלירם.
נוי, בא אביון.
נוי, גלה הלגיון.
נוי, דב בדיון.
נוי זב בזיון.
נוי, זה זיון.
נוי, קום! מוקיון.
נוי רב בריון.
נוי, רפה הפריון.
נרי, בא אבירן.
נרי, לא אלירן.
נתן, לא אלנתן.
פסי, בא אביסף.
עדי, בא אבידע.
עדי, לא אלידע.
עוז זע – זעזוע.
עז עוז, זועזע.
עם דן נדמע.
עם שי ישמע.
קל דן, נדלק.
רואי, בא אביאור.
רואי, לא אליאור.
רומי, בא אבימור.
רומי, לא אלימור.
רוצי, בא אביצור.
רז חי, יחזר.
רז חם, מחזר.
רז חש שחזר.
רכש שי יששכר.
רם אפס, ספאמר.
רן, בא אבנר.
רני, בא אבינר.
רע שי – ישער.
רק דן נדקר.
רק ים מיקר.
רק שי ישקר.
שאול – לו אש.
תפריע עיר, פ"ת.

הערות:

מילים נפוצות במאגר הן: "ה'", "מי", "לא", "בא", "די", "לי", "מין" "רק", "יש", "הן", "נוי", "לב", "מול", "תם", "הרי", "הר", "גם", "פה", "רב", "שם"
בינות מלאכותיות יצרו עשרות פלינדרומים מסוג זה עד כה.

1 + 2 + 3 = 4 הפוך

ה' לא יבא, אביאלה.
ה' לא ירא, אריאלה.
ה' לא נתן, נתנאלה.
ה' לא כְּים, מיכאלה.
ה' לא שם משאלה.
כי ידע לב בלעדייך.
מי אך דם מדכאים?
מי אִפר תם? מתרפאים.
מי אץ־אץ? צאצאים.
מי דר? שָׁם משרדים.
מי חי? רץ? צריחים!
מי חי שם? משיחים.
מי לב ינק? קניבלים.
מי לי בדה? הדבילים.
מי לי? לא אלילים.
מי לי לח? חלילים.
מי לי פה? הפילים.
מי נד, חף? פחדנים.
מי נד, מחה? החמדנים.
מי נד, מל? למדנים.
מי נד עם מעדנים?
מי נד, פק? קפדנים.
מי נד, קר? רקדנים.
מי נד, רם? מרדנים.
מי נד, רִמה? המרדנים.
מי נד, פק? קפדנים.
מי נד, רש? שרדנים.
מי נח, דֹב? בדחנים.
מי נח? רק קרחנים.
מי נם? לא אלמנים.
מי נם שם? משֻמנים.
מי נס? כֻּלם מלֻכסנים.
מי נס, רם? מרסנים.
מי נע די? ידענים.
מי נע ודי? ידוענים.
מי נע, צר? רצענים.
מי קל, דן? נדלקים.
מי רק נם? מנקרים.
מי רק בם מבקרים?
מי רק שם משקרים?
מי רץ־רץ? צרצרים.
מי רץ, רצה הצרצרים?
מי שָׁם שָׂם משמשים?
מי שם שמה המשמשים?
תו עם שם – משמעות.
תוֵּי ליל חג – גחליליות.
תוֵּי ליל חגהּ – הגחליליות.
תוֵּי ליל שבו ובשליליות.

(עודכן לאחרונה ב־16.12.2025)